תפריט
אני שמחה הבוקר! 🙃
לפני כמה חודשים הכרתי את ערן, מעצב אופנה שרוצה לעשות הסבה לעולמות הסייבר
אף אחד לא הבין על מה ולמה, בטח לא שוק התעסוקה שלא שש לתת לו צ'אנס,
לא ממש היה אכפת לאף אחד שמדובר בבחור שלמד כל כלי אפשרי, חד כתער ויצירתי!
מגייסות שהבטיחו לתאם לשלב הבא ולא חזרו, מטלות שהוגשו על ידו ולא קיבלו מענה ומנהלים שהרשו לעצמם לשאול שאלות שלא היו שואלים גם אסיר בשבי.
אחרי תקופה שעבדנו ביחד, למדתי להכיר בחור יותר חריף מפלפל צי'פוטלה, יותר יצירתי מואן גוך ויותר חרוץ מנמלה, וגם בחבר שחולק איתי חיבה לאופנה, אז בכלל שווה.
אתמול ערן הגיע אליי להרים כוסית אחרי שחתם חוזה בחברה מאוד אטרקטיבית.
הסיפור של ערן לימד אותי כמה דברים:
לא תמיד, ואפילו הרוב-לא יבוא בקלות, אבל התוצאה שווה את זה.
(וכן, לפעמים יידרש חישוב מסלול מחדש).
לפעמים כשאנחנו במדרף האינסופי למציאת העבודה, אנחנו נעזרים באנשים ואפילו לא שמים לב לכך.
קחו יום/ימים להתבוסס בבעסה, אבל תמשיכו הלאה, לדברים יש נטייה להסתדר בסוף 😊
בהצלחה לערן!
בניתם קורות חיים מוצלחים, הגשתם אותם ללא מעט מקומות, נעזרתם בנטוורקינג, והנה הגיע הרגע שבו הנייד מתחיל לצלצל.
רגע משמח, שהוא רק עוד שלב בתהליך, לא? אז זהו, שממש לא!
שיחת ממליץ-בואו נדבר על זה רגע.
אתם מתמיינים למשרה, משקיעים בראיונות, מטלות בית, מרכזי הערכה ומה לא…
מגיעים עד לשלבים סופיים, ובסוף החברה בוחרת "להתקדם עם מועמד אחר".
למה בעצם? שאלה טובה,
כמה פעמים יצאתם לדייט, כשמראש ידעתם בוודאות שאותו אדם לא מתאים לכם? כנראה שמעט מאוד פעמים!
אז למה כשאתם מחפשים משרה, אתם שולחים קורות חיים שההתאמה שלכם אליה היא מינימלית ביותר?
