תפריט
והפעם- סיפורו של ערן קדם.
ערן הגיע אליי עם חלום להכנס לעולם משאבי האנוש בהייטק.
את מרבית הקריירה שלו השקיע בעולמות החינוך- ניהול גנים, ניהול עובדים/ות וניהול אופרציות גדולות ומורכבות, אבל בליבו תמיד דלקה אש משאבי האנוש- הדאגה לעובדים, הפיתוח הארגוני, הגיוס והתהליכים המורכבים.
כמו כל מחפש עבודה, גם לערן היו המון קשיים בדרך-
טלפון שלא צילצל, מנהלות גיוס שלא הבינו את השינוי ושוק תעסוקה מאוד נשי, שלא תמיד שש לקבל גבר לתפקיד שכזה.
למרות לא מעט ימים קשים, המשכנו יד ביד בתהליך והאמנו שזה יגיע!
אחרי התאמה של קורות החיים, הכנה לראיונות, קורסים שערן לקח, נטוורקינג ועבודה מאומצת-זה קרה!
ערן מצא עבודה בחברת "קורנינג", כאיש כרכז משאבי אנוש.
את החלק האחרון השארתי למסר שערן העביר:
"היו לי המון עליות ומורדות ברמה הנפשית, אבל השתדלתי תמיד לשמור על אופטימיות.
אסור לאבד תקווה, וכל ראיון וכל שלב בדרך משמעותי ומביא אותנו קרוב יותר למטרה".
בהצלחה רבה, ערן היקר ,היה לי לעונג ללוות אותך בתהליך, בטוחה שעוד רבים יקראו אודות סיפורך ויקבלו השראה וכוחות!
השאלה בכותרת היא שאלה ששואלים אותי על בסיס קבוע מחפשי עבודה שאני מלווה, שהרי למה להשקיע בקורות החיים, כשיש היום פלטפורמה כזו מתקדמת כמו לינקדאין?
התשובה קלה- כי זה מה שמעסיקים רוצים!
סיימתי עכשיו הכנה לראיון עם מתאמנת שלי, שמחפשת משרות בתחום ההדרכה.
השאלה הראשונה שהיא רצתה שנעבוד עליה היא שאלת הפירות, והיא לא הראשונה שמספרת לי שהיא נשאלה על זה!
