תפריט
אז למה כשאתם מחפשים משרה, אתם שולחים קורות חיים שההתאמה שלכם אליה היא מינימלית ביותר?
תהליך חיפוש עבודה מזכיר מאוד את עולם הדייטינג (שאותו נטשתי ממש מזמן), ומילת המפתח בשני התחומים היא דיוק.
אחר כך על דברים מסוימם אפשר להתפשר (כמו זה שהוא משאיר נעליים בסלון), אבל קודם כל דיוק!
קורות החיים שלכם נשמרים במערכות הגיוס (כן, בכולן!)
אם המגייסת תקבל אותם ביום אחד למשרת בודק תוכנה, ואחרי שבועיים שוב למשרת סמנכ"ל תפעול-
היא תבין שמשהו פה לא אמין ומוזר.
הרדיפה האינסופית והFOMO מאי השליחה גורם לכם לבזבז זמן על משרות שלא מתאימות.
השתמשו בזמן שלכם בחוכמה, ותדאגו שכל שליחה תיהיה בהתאמה של לא פחות מ60%.
מה שנקרא-בול בפוני.
תקופת חיפוש העבודה מייגעת במילא, וכל שליחה כזאת תולה בכם תקווה שאולי יקרה נס ואיש שיווק יתאים למשרת מנהל מוקד.
אחרי השליחה מגיעה אכזבה וזה עלול להיות מעגל אינסופי של סחיטה רגשית (רואה את זה עם החבר'ה שלי).
שורה תחתונה –
לפעמים Less Is More ועדיף לכוון לחתן/כלה הנכונים.
בהצלחה לכל המחפשים, אני פה לעזור למי שצריך.
בתמונה: משפחת קורן מחפשת את האי הנכון לעצור בו.
בניתם קורות חיים מוצלחים, הגשתם אותם ללא מעט מקומות, נעזרתם בנטוורקינג, והנה הגיע הרגע שבו הנייד מתחיל לצלצל.
רגע משמח, שהוא רק עוד שלב בתהליך, לא? אז זהו, שממש לא!
אני שמחה הבוקר !
לפני כמה חודשים הכרתי את ערן, מעצב אופנה שרוצה לעשות הסבה לעולמות הסייבר.
אף אחד לא הבין על מה ולמה, בטח לא שוק התעסוקה שלא שש לתת לו צ'אנס,
שיחת ממליץ-בואו נדבר על זה רגע.
אתם מתמיינים למשרה, משקיעים בראיונות, מטלות בית, מרכזי הערכה ומה לא…
מגיעים עד לשלבים סופיים, ובסוף החברה בוחרת "להתקדם עם מועמד אחר".
למה בעצם? שאלה טובה,
